בדומה לעובדים ונותני שירות בארגונים במגזר הציבורי והעסקי, מורים רבים בבתי הספר חשופים למגוון צורות של אלימות במקום עבודתם, כגון אלימות מילולית, אלימות גופנית, הטרדה ופגיעה מינית, גניבה ופגיעה ברכוש. אלימות כלפי מורים נקשרה למגוון בעיות רגשיות, חברתיות וגופניות עם השלכות שליליות לבריאותם של מורים ועל יכולתם לתפקד בעבודה, ולחינוך ורווחתם של תלמידים. אף על פי כן, מעטים המחקרים שעסקו באלימות המופנית כלפי עובדים בבתי הספר בכלל, וכלפי מורים בפרט, וטרם בוססו מודל או פרספקטיבה תיאורטיים שיסייעו לחקור את התופעה בצורה שיטתית בבתי ספר. מיעוט יחסי של מחקרים ביחס לאלימות כלפי מורים מפתיע במיוחד לאור מספרם הרב של בתי הספר, בהשוואה למקומות תעסוקה אחרים אשר נחקרו לעומק בהקשר זה (כגון בתי חולים או שירותים ממשלתיים\ ציבוריים אחרים). בהתאם, התופעה של מורים אשר סובלים מאלימות במקום עבודתם זוכה לחשיפה תקשורתית מצומצמת בלבד, העדר מודעות ציבורית מספקת ולפיכך גם, בין השאר, למספר קטן של יוזמות הפועלות להקטנת התופעה כמו גם שיפור האקלים הבית ספרי.

מטרת מחקר זה היא למלא את הפערים בספרות המחקרית והתיאורטית אודות בעיה זו. המחקר בוחן ומנתח את גורמי הסיכון לאלימות בקרב מורים, מאפייני התופעה ותוצאותיה. חשוב להרחיב את גוף הידע אודות התופעה הנזנחת של אלימות כלפי מורים כדי להגביר את מודעות הציבור לבעיה, ועל מנת שניתן יהיה לפתח תוכניות מניעה והתערבות לטיפול, ומערכות תמיכה אפקטיביות למורים ולבתי הספר. הרחבת גוף הידע ביחס לבעיה אף תסייע לשפר את תנאי ההעסקה של מורים, להגביר את האטרקטיביות של המקצוע ולטפל בנשירה, ובו זמנית לאפשר לתלמידים סביבה בית ספרית בטוחה ואופטימלית להתפתחותם הרגשית, החברתית והאקדמית.